כמה דברים אנחנו אוגרים במהלך החיים שלנו - זה לא יאמן.
פעם בנאדם היה יוצא מהמערה וכל מה שלקח איתו זה לכל היותר נבוט. והיום?
אנחנו, כמשפחה, מנסים לחיות חיים סביבתיים וצנועים ובאמת לצרוך מעט. המעבר לטירת כרמל גילה לי שאפילו אנחנו, נופלים במלכודת הצריכה. הבית שלנו פשוט התמלא בדברים מכל מני סוגים. אם זה ספר שהייתי חייב לקנות כי איך אפשר בית בלי הספר הזה? או מוצר למטבח שאמור לשרת את חיינו בנוחות רבה יותר. שלא לדבר על חולצה או מכנסיים והמון המון משחקים לילדים. באמת שאנחנו לא צרכנים גדולים, אם כולם יקנו כמונו, הקניונים יפשטו את הרגל. בכל זאת, עם השנים, הבית שלנו התמלא בהמון דברים.
אנחנו עוברים לדירה בעיר, ללא גינה, ללא מחסנים, דירה שגודלה חצי מהבית שאנו גרים בו היום. לא יהיה מקום לכל מה שצברנו עם השנים ואז מתחיל תהליך כואב של פרידה. פרידה מכל מה שחשבתי פעם שמגדיר אותי ואת מי שאני. זה תהליך כואב, אבל זה גם תהליך מנקה.
מה אנחנו ללא החפצים שלנו? מי אני ללא החפצים שלי?
ללא החפצים שלנו אנחנו בדיוק אותו הדבר. בתרבותנו הדואבת אנו נשפטים לפי החפצים שמקיפים אותנו: הבית, הבגדים, הרכב וכדומה. זו טעות בסיסית. צריך להשתחרר ממנה. צריך לשחרר את החפצים מחיינו, יותר צניעות לא תזיק לנו.
אחד השיעורים הראשונים במעבר לטירת כרמל הוא תהליך השחרור מחפצים שצברתי במהלך החיים.
עמיעד
אני רק שאלה
לכוהנת סידור הבית היפנית - איפה אני מאכסנת את הספר שלך, שקניתי כדי ללמוד איך לא לצבור חפצים ???
עדיין ממיינת,
רינת
 |
| חלק מהחפצים שמכרנו/מסרנו. נשארו עוד המון. משפחה במעבר |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה