ההודעה

באיזה יום אחד, בערב, 

אחרי שינאי נרדם, ההורים הושיבו אותי ואת בארי על הספה בסלון ואמרו לנו שהם צריכים לספר לנו משהו.

איכשהו, בארי ישר אמר: "אנחנו עוברים דירה!"

כשהם שאלו אותו איך הוא ידע הוא אמר שראו להם על הפנים.

אני בהתחלה לא חיבבתי את הרעיון הזה. אני אוהב את הבית שלי, אני גם לא כל-כך מעוניין לעזוב את המושב... 

זה היה קשה, לחשוב על זה.

למרות זאת, אחרי השוק הראשוני, הרעיון הזה התחיל להישמע פחות נוראי. 

כי בעצם רק משכירים את הבית, ואחרי שנתיים נחזור, ועדיין נבוא לכאן לבקר, וגם יהיה את המטע, וגם וגם וגם... 

אבל זה עדיין משהו כזה, מעורר הסתייגות.

בכל אופן, אני מנסה לחשוב דווקא על הדברים החיוביים שבמעבר, ואני מתחיל לחבב את הרעיון הזה.

בשנה הבאה אוכל להגיע לבית הספר באוטובוס אחד בלבד.

"הכל קרוב" - תהיה לנו בריכה ליד הבית, תהיה גם פיצרייה, תהיינה מסעדות.

יש בטירה אוכלוסייה וקהילה גדולות יותר מאשר בכרם מהר"ל, ותהיה לי אפשרות להכיר שם יותר אנשים.

בנוסף, אומרים ששינוי זה דבר טוב, ואולי אני יכול להרוויח מהמעבר הזה הרבה יותר ממה שנדמה לי.

אז בנימה אופטימית זו, אסכם בכך שלמרות החששות שיש לי מהמעבר, אני כן מתרגש ואפילו מחכה לו.

דניאל

אחרי שעמיעד ואני הסתובבנו עם ההחלטה כמה ימים ותהינו והתלבטנו, 
הלכנו לישון על זה קצת.

ואז - שמנו את המחשבות רגע בצד

ושוב חזרנו אליהן.

הבנו שזהו, עכשיו צריך להתחיל להודיע לכולם. התחלנו עם הילדים - בחרנו לספר קודם לדניאל ולבארי כי מבחינת ינאי - מהחורף עד הקיץ זו תקופת חיים שלמה, לא רצינו לבלבל אותו. 

דניאל, בשורות שמעליי, סיפר איך זה קרה - בארי התרגש מהרגע הראשון והוא לא. 

קצת התבאסתי, אבל חשבתי שאולי הרעיון צריך לשקוע.

עכשיו - צריך להרחיב את מעגלי ההודעה. 
ההורים שלי שתקו. לא אמרו כלום ומיד עברו לדבר על עניינים אחרים. מה זה אומר? הבהלתי אותם? הנחתי גם לזה. 
כשחזרתי הביתה חשבתי שבטח אבא שלי אומר לעצמו: "לא מספיק שהיא הלכה לבזבז את הזמן שלה בשנת שרות, כשהחברות שלה היו בצבא? לא מספיק שהיא עזבה תפקיד ניהולי, בחברת תקשורת והלכה לעבוד בחינוך לערכים? לא מספיק שהיא גרה בבית מבוץ ומקש? מתי היא תפסיק עם השטויות שלה?" 
מתי באמת?

גם אצלם העניין שקע, עכשיו גם אמא שלי חושבת שאולי כדאי שגם הם ינסו לגור בעיר. נראה אותה משכנעת את אבא שלי...

שחף אמרה שמאז שחזרתי נלהבת מביקור בן יומיים באשקלון, היא חשדה שזה מה שהולך לקרות לי. יכול להיות באמת שהקהילתיות שמצאתי שם, לפני שנתיים, זרעה אצלי את הזרעים הראשונים לרצון בשינוי.

בשלב בו כבר לא הייתי צריכה להודיע לאף אחד, אלא ההודעה עשתה לה כנפיים וחזרה אליי מכל מיני כיוונים - הבנתי שזה ממשי.

עכשיו צריך להתחיל למיין לקראת האריזות.

ממשיכה להתרגש,

רינת 

משפחה במעבר